החלטה בתיק ת"א 34740-05-12

1.         בקשה על פי פקודת ביזיון בית המשפט.

העובדות הרלוונטיות פורטו בהחלטה נושא הבקשה, החלטה בבקשה לצו מניעה זמני מיום 17.6.2012 (שתכונה להלן: " ההחלטה").

הבקשה מתייחסת לשני נושאים - העברת המסמכים הדרושים למבקשת (להלן: " החברה"), והשבת השליטה של החברה בכספים השייכים לה.

עניינים אלה יפורטו להלן.

העברת המסמכים

2.         המשיב טען כי לאחר שהוא העביר לידי החברה את כל המסמכים שהתבקשו על ידיה, לא נעשתה אליו כל פנייה מצד החברה לקבלת מידע או מסמכים נוספים. הבקשה הראשונה בהקשר זה נמסרה לידיו לטענתו רק במסגרת התשובה לתגובה מיום 8.9.2013. לטענתו של המשיב הרשימה שפורטה במסגרת תגובה זו - לא נשלחה אליו קודם לכן מעולם.

החברה טענה בהקשר זה כי טענת המשיב היא תמוהה שכן " אין מחלוקת אמיתית שמדובר ברשימה הכוללת מסמכים שכבר נדרשו פעמים רבות מהמשיב" (ר/ ס' 10.1 לסיכומי החברה).

3.         אני סבורה כי אין מקום לקבל את בקשת החברה בהקשר זה. כידוע, סעד לפי פקודת ביזיון בית המשפט הוא סעד חריג, שבית המשפט מעניק אותו רק במקרים חריגים ביותר (ר' למשל רע"א 3888/04 שרבט נ. שרבט פ"ד נט(4) 49, 58 (2004)).

4.         במקרה דנן, אינני סבורה כי אין צורך בסעד החריג הזה. ראשית, כפי שעולה מהאמור לעיל, בין הצדדים קיימת מחלוקת ביחס לשאלה האם המשיב ידע אודות המסמכים המבוקשים. על כל פנים, הסעד של ביזיון בית המשפט אינו הכרחי גם לאור עמדתו של המשיב בסיכומיו ובדיון בבית המשפט ביום 10.9.13. המשיב ציין כי אין לו התנגדות להעביר לחברה " כל מסמך מהרשימה המצוי ברשותו אשר יתבקש על ידיה, ממש כפי שהעביר עד היום כל מסמך שביקשה ואשר היה ברשותו" (ר' ס' 15 לסיכומי המשיב).

5.         לכן, אני מורה למשיב להעביר לידי החברה תוך 20 יום מהיום את כל המסמכים שצוינו ברשימה מיום 10.9.13, המצויים בחזקתו או בשליטתו. באשר לאותם מסמכים אשר אינם ברשותו של המשיב, יודיע על כך המשיב לחברה, ויגבה את הודעתו בתצהיר. 

כספי החברה וחשבון הבנק שלה

6.         החברה טענה כי המשיב ביזה את החלטתו של בית המשפט גם בהקשר זה.

לגישת החברה, נקבע בהחלטה כי אסור למשיב לפעול בחשבון הבנק החדש של החברה שהוא פתח עבור החברה, ולחלופין כי עליו לפעול בחשבון הבנק החדש באמצעות הדירקטוריון החדש שלה (של החברה)" קרי לבדה באופן בלעדי" (ס' 16 לסיכומי החברה בבקשה הנוכחית).

7.         מנגד, טען המשיב כי הוא בצע את ההחלטה כלשונה. לגישתו, בהחלטה לא נקבע כי על המשיב לאפשר לדירקטוריון החברה לפעול בחשבון הבנק החדש של החברה באופן בלעדי. להיפך - מה שנקבע בהחלטה לשיטתו הוא כי על המשיב לפעול להוספת בעל זכות חתימה נוסף לחשבון הבנק, וכי המשיב אינו רשאי לפעול בניגוד להחלטת הדירקטוריון ללא חתימה של מנהל נוסף ממנהלי החברה.

יתרה מזאת - ב"כ המשיב מציין כי בהחלטת דירקטוריון החברה מיום 5.12.12. (נספח 6 לתגובת המשיב) נקבע מפורשות כי המשיב ימשיך לשמש כבעל זכות חתימה בחשבון הבנק של החברה, על מנת למנוע חשש לפירעון מיידי של ההלוואות בארה"ב. המשיב טען כי הוא פעל בהתאם להחלטת בית המשפט כדי להוסיף בעל זכות חתימה נוסף, אולם החברה לא הגיבה לפניותיו בהקשר זה.

8.         החברה טענה כי אין לקבל את טענת המשיב. לגישתה ההחלטה מחייבת את המשיב שלא לפעול באמצעות חשבון הבנק החדש שהוא פתח עבור החברה. באשר לזכות החתימה אליה התייחס המשיב, נטען כי דירקטוריון החברה לא הותיר את זכות החתימה למשיב בחשבון השוטף של החברה, אלא רק בחשבון ההלוואה המובטחת במשכנתא, ורק כדי למנוע פגיעה בחברה.

9.         המחלוקת בין הצדדים נוגעת לס' 25 להחלטה מיום 17.6.2012 - שהוא הסעיף האופרטיבי בהחלטה.  הסעיף קובע:

" לכן לאור האמור לעיל אני סבורה כי יש לקבל את הבקשה באופן חלקי - היינו, להורות למשיב שלא לפעול באמצעות חשבון הבנק החדש שהוא פתח עבור החברה, אלא באמצעות חשבון הבנק המקורי, ולהעביר לחשבון המקורי את כל כספי החברה שהתקבלו בחשבון החדש ( או לאפשר לחברה לפעול בחשבון החדש באמצעות הדירקטוריון שלה).

10.        אני סבורה כי אין מדובר בהחלטה ברורה די הצורך כדי לאפשר קביעה לפיה המשיב הפר אותה, לצורך החלטה בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט.